חשיפת מידע רגיש לא חייבת לקרות בצורה של פרסום המידע עצמו. לפעמים מידע רגיש נחשף גם בגלל אי-פרסומו. למשל: אם אני מחתים כרטיס נוכחות כל יום בעבודה, אפשר לדעת באילו ימים ושעות הייתי שם. אבל אם ביום שני לא העברתי את הכרטיס – היעדר המידע הוא למעשה מידע, שאומר שלא הייתי במשרד ביום שני, או הייתי אבל ניסיתי להסתיר זאת ולא העברתי כרטיס. משיודעים זאת, אפשר לנסות לברר אם הייתי או לא, על ידי בדיקת מצלמות מעקב, חקירת עמיתים לעבודה וכיוצא בזה.

דוגמה יפה להעברת מידע באמצעות החסרת מידע היא הדרך הערמומית שבה ספרנים בארה"ב עקפו תוכנית של ה-FBI למעקב אחרי המבקרים בספרייה תוך הסתרת המעקב באמצעות איסור פרסום לפי חוק הפטריוט. מאחר שהחוק אסר על ספרנים לספר שה-FBI היה בספרייה או ביקש מידע על מבקרים, הם תלו בספריות שלטים בנוסח “ה-FBI לא היה פה. שימו לב היטב אם השלט הזה יוסר”.

דוגמה נוספת היא האופן שבו גוגל חושפים מקומות רגישים בטחונית בישראל. נזכרתי בכך בזכות הודעה ששלחה פעילת הביביסטים אורלי לב לפעילים אחרים, שבה היא קוראת להם להגיע להפגנה ליד בית משפחת פרקש בקיסריה (בטענה שמשפחת פרקש אירחה בביתה, הסמוך לבית ראש הממשלה, פעילים אנטי-ביביסטים, ובכך איפשרה להם לעקוף איסור להפגין ליד בית ראש הממשלה). לב צירפה מפת גוגל שבה סימנה בעיגול אדום את בית פרקש.

הפעיל האנטי-ביביסט גונן בן יצחק פרסם צילום של ההודעה וכתב: "במפות גוגל הנקודה הכחולה מסמלת את המיקום של מי שפתח את המפה לניווט. במקרה של המפה שאורלי לב שולחת לפעילים, הנקודה הכחולה נמצאת בבית משפחת נתניהו בקיסריה". ואילו לדברי הפעיל האנטי-ביביסטי נרי ירקוני, "מי שחיפש שהה *באותו הרגע* בבית נתניהו בקיסריה (עיגול כחול)". נדמה לי שמבין השניים, ירקוני מדייק: מי שצילמסך את המפה עשה זאת כשהוא נמצא בבית משפחת נתניהו או בסביבתו הקרובה.

כך או כך, יאיר נתניהו, שהינו אדם פרטי ולכן באופן טבעי מוסר תגובות בשם ראש הממשלה, אמר בתגובתו כי

גונן בן יצחק עשה דבר חמור ביותר כשפרסם לכל העולם בציוץ בטוויטר את מפת גוגל שמראה את מיקומו המדויק של בית ראש הממשלה בקיסריה, ובכך חשף את ראש הממשלה לאיום ביטחוני מצד ארגוני הטרור..

וויינט, 21.11.2020

הטענה הזאת מקושקשת: כתובת בית משפחת נתניהו "פורסמה פעמים רבות בעבר גם באישור הצנזורה, וניתן למצוא אותה בקלות בגוגל", כפי שנכתב בוויינט. אבל היא מספקת הזדמנות להזכיר שגוגל פרסמו בעקיפין רשימה של כתובות שיש סיכון בטחוני בצילומן, כולל ביתו של ראש הממשלה ובנו, האיש הפרטי; וכי מי שהעביר את הרשימה הרגישה הזאת לגוגל, חברה פרטית לא-ישראלית, היא מדינת ישראל.

באפריל 2012 השיקו גוגל בישראל את גוגל סטריט ויו, שירות שמציג תצלומי רחובות ובתים על מפות גוגל. לפני ששלחו את ניידות הצילום להסתובב ברחובות ישראל, גוגל נדרשו לקבל אישורים רשמיים, ובהם אישור ועדת שרים בראשות דן מרידור, שבחנה את ההיבטים הביטחוניים. המדינה התירה לגוגל לצלם ברחובות ישראל, אך דרשה מהחברה להימנע מצילום סביב אתרים רגישים בטחונית. כדי שגוגל ידעו איפה אסור לצלם, הם קיבלו מהמדינה רשימת כתובות רגישות שאסורות בצילום.

כדי לגלות אילו אתרים נחשבים רגישים בעיניי מדינת ישראל, כל מה שגולשת צריכה לעשות זה לגרור את אייקון האיש הצהוב מעל מפות גוגל באזורים שונים בישראל, ולראות סביב אילו כתובות ובתים אין קווים כחולים שמעידים שהאזור צולם. למשל: הבסיס הצבאי הקריייה בתל אביב, ובאופן משונה גם מצודת זאב. אחר כך הגולשת יכולה לחפש את אותם אזורים בשירותי מפות אחרים, תצלומי לווין או בסיור פיזי במקום.

אם הגולשת תגרור את האיש הצהוב מעל מפת קיסריה, היא תגלה קטעי רחוב בודדים שלא צולמו, ועל כבישיהם לא מופיע קו כחול – למשל, נתח בחלק הצפוני של רחוב הדר, סביב בית מספר 69. מעניין מי מסתתר שם.

עידו קינן הוא משהו באינטרנט ומגיש-שותף של הפודקאסט הפופולרי סייברסייבר 🖼️ תמונת שער: ניידת צילום של גוגל סטריט ויו בתל אביב // עידו קינן (אותו אחד ממקודם)