תגית: משטרת ישראל

🍗 עין הנץ של המשטרה תמשיך לעקוב אחריכם – ואתם אפילו לא תדעו על זה

אתמול יצא תזכיר החוק שיסדיר (כביכול) את השימוש של המשטרה במצלמות חכמות לזיהוי פנים ובמערכת “עין הנץ”. מה הוא אומר?

קודם כל, קצת רקע: מצלמות חכמות לזיהוי פנים זה די מסביר את עצמו. אבל מה זה עין הנץ? מדובר במערכת של מצלמות חכמות שיודעות “לקרוא” לוחיות רישוי. המרחב הציבורי ממילא מרושת בהמון מצלמות. אלא שמצלמות חכמות מהסוג הזה פוגעות בצורה קשה בפרטיות, משום שהן יודעות לזהות אדם או רכב באופן אוטומטי ולקטלג את המידע בצורה נוחה לחיפוש. מה זה אומר בשפה פשוטה? שאפשר לדעת בלחיצת כפתור כל מקום שהיית בו (או שהרכב שלך היה בו).

קחו בחשבון שתזכיר החוק שתכף נגיע אליו מתייחס גם לעין הנץ וגם למצלמות חכמות לזיהוי פנים, אבל אני אתייחס פה בעיקר לעין הנץ, כי זה מה שחקרתי וזה מה שאני מכיר. עד כמה שאני יודע אין פריסה מבצעית רחבה, או בכלל, של מצלמות חכמות לזיהוי פנים.

לגבי עין הנץ – הפיילוט במערכת התחיל ב-2013, וכאמור היא הפכה מבצעית ובפריסה ארצית שנתיים לאחר מכן. בשנה שעברה פרסמתי תחקיר שחשף שהמערכת שומרת תיעוד גם של כלי רכב של אזרחים שלא חשודים בכלום, למקרה שהם יהיו חשודים יום אחד. האגודה לזכויות האזרח ו”פרטיות ישראל” הגישו עתירות שדרשו לחשוף אם נעשה שימוש במצלמות זיהוי פנים ולהפסיק את השימוש בהן ובעין הנץ עד להסדרה בחוק. המדינה השיבה שתזכיר חוק נמצא בשלבי ניסוח, ואתמול בלילה הוא אכן פורסם להערות הציבור.

כדאי לזכור: עוד ב-2015 המשנה ליועמ”ש אמר שבגלל פגיעתה של המערכת בפרטיות (שמוגנת גם בחוק וגם בחוק יסוד), יש צורך בחקיקה כדי שהמשטרה תוכל להשתמש בה. מצד שני, הוא גם אישר להתחיל להשתמש בה בלי חוק. בקיצור, התזכיר מפורסם בחמישי ב-11 בלילה, אחרי שש שנים.

אז בואו באמת נגיע לתזכיר. הדברים החשובים באמת לא נמצאים בו, אלא בתקנות: אין בו מגבלות על התקופה לשמירה של מידע במערכת, לא מגבלות על מי יכול לגשת למידע, ולא כללים לגבי אבטחת המידע ושמירה עליו. נזכיר שקצין משטרה העיד שהמערכת שומרת מידע בלי הגבלת זמן, כן? מי שיקבע את כל אלה הוא השר לבטחון פנים, בהסכמת שר המשפטים ו-ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. האמת שבעיניי זה מנגנון מצוין (ככל שהדיונים לא יהיו סגורים והתקנות יפורסמו לציבור).

מתוך תזכיר החוק
מתוך תזכיר החוק

שר הבט”פ רשאי לקבוע אם המשטרה תחויב לפרסם את מיקומי המצלמות, אבל ככל שהוא לא יקבע הדבר ישאר בשיקול דעתה של המשטרה. בעיניי זו טעות. החוק צריך לחייב פרסום של מיקומי מצלמות נייחות, ולאפשר למשטרה לנמק למה לא תפרסם מיקום של מצלמות ניידות (למשל אם היא הוצבה זמנית לצורך חקירה ספציפית).

Image
מתוך תזכיר החוק

התוספת הרביעית מגדירה מהם סוגי המצלמות החכמות שניתן להשתמש בהם. כיום יש בה מצלמות לזיהוי פנים ואת עין הנץ, אבל שר הבט”פ ושר המשפטים יכולים להוסיף סוגים נוספים. הדבר החמור הוא שמוצע לפטור מפרסום ברשומות את הפרטים שבתוספת. כלומר, כשתהיה טכנולוגיה חדשה ופולשנית יותר – לא נדע.

Image
מתוך תזכיר החוק
Image
מתוך תזכיר החוק

“תכליות להצבה והפעלה” זה סעיף חשוב מאד, כי כביכול הוא מגביל את המשטרה בהצבת המצלמות. בפועל יש כבר מצלמות עין הנץ בכל הכבישים הראשיים בישראל, וגם ההגדרות פה מאד רחבות ועמומות. אם אפשר לשים מצלמה כדי לשמור על “שלום הציבור” – אפשר לשים מצלמה בכל מקום.

Image
מתוך תזכיר החוק

אבל בואו תראו למה זה עוד יותר בלוף. נניח שסעיף הצבת המצלמות מוגבל יחסית. הוא מתיר למשל להציב מצלמה כדי לגלות עבירות מסוג פשע (3 שנות מאסר ומעלה), ואת מבצעיהן. אממה? בסעיף אחרי זה מתירים להשתמש במידע שנאגר במצלמות לגילוי כל עבריין, ללא הגבלה על חומרת העבירה!

Image
מתוך תזכיר החוק

סעיפים ג’ ו-ד’ לא אומרים שום דבר. הם אומרים שהמשטרה צריכה לשמור על המידע, אבל לא אומרים איך זה ייעשה. אה, ושמותר לה לשמור את המידע רק לזמן שהמידע דרוש לה. אחלה.

Image
מתוך תזכיר החוק

המשטרה גם תוכל למסור מידע ממערכות הצילום המיוחדת לשורה של גופי חקירות כמו השב”כ, מח”ש, הפרקליטות, אגף המודיעין בצה”ל, יחידת צור למעקב אחרי עברייני מין, הרשות להגנת עדים – וגופים נוספים שייקבעו על ידי שר המשפטים באישור ועדת הפנים של הכנסת.

Image
מתוך תזכיר החוק
Image
מתוך תזכיר החוק

ועכשיו אנחנו מגיעים לתכלס – מה אין בתזכיר הזה, ולמה בעיניי הוא מפקיר את הפרטיות של אזרחי ישראל. הייתי מתייג את חברי ועדת הפנים, אבל היא טרם הוקמה ולכן אתייג כאן את השרים הרלוונטיים ונמשיך: @omerbarlev @gidonsaar @MeravMichaeli

אין בתזכיר פיקוח אפקטיבי על השימוש של המשטרה במערכת ועל היישום של החוק. המשטרה לא חייבת צו מבית משפט כדי לשלוף מידע מהמערכת הפולשנית הזו, וזו בעיה אמיתית. המשטרה גם לא חייבת דין וחשבון לאף אחד.

בשנים הראשונות לקיומו של חוק נתוני תקשורת (שמאפשר למשטרה לקבל בצו איכונים של מכשיר סלולרי), לדוגמה, המשטרה היתה חייבת לדווח פעם בשנה לכנסת על היקף השימוש בחוק. בעיניי, גם אם מוותרים על פיקוח שיפוטי שיחייב את המשטרה להוציא צווים כדי להשתמש במערכת, לפחות חייב להיות דיווח בדיעבד. למשל, שהמשטרה תגיש פעם בשנה דוח כמה שליפות מידע נעשו מהמערכת, באילו עבירות, והאם התגלו מקרים של שימוש לרעה במערכת ואיך הם טופלו. פעם בשנה, דוח שכמעט אפשר להפיק אוטומטית, ולא יהיה חסוי. זה המינימום של המינימום.

זהו בינתיים. כל הכבוד למי ששרד עד כאן. וזה התזכיר במלואו, עם עותק פדף כאן.

______________________________
דניאל דולב הוא כתב תחקירים באתר “שומרים”, ובעבר כתב משפט והיום. הפוסט התפרסם במקור בטוויטר שלו


פרשת #משטריגול: שאילתה לשר, מדריך פרטיות לגולשות

הבוקר חשפנו כאן בסייברסייבר ביחד עם עודד ירון מערכת משטרתית למעקב והסטת תעבורת רשת. מספר התפתחויות בנושא: השר לבטחון פנים יצרך לתת תשובות על הפרשה, מדריך טכני מפורט יסייע לגולשות להקשות על המשטרה לעקוב אחריהן ולבצע מניפולציות על הגלישה שלהן, ויש גם מאפים.

המשטרה מסרה באין-תגובתה לחשיפה שהיא “פועלת על פי הסמכויות המוקנות לה בחוק ומפעילה רק אמצעים המותרים לה על פיו” – מה שאמור להיות מובן מאליו, ואינו משיב על השאלות שהעלינו. במשרד ראש הממשלה בכלל לא השיבו. כעת ייאלץ השר לבט”פ אמיר אוחנה, להשיב על שאילתה בנושא. את השאילתה הגיש ח”כ משה ארבל (ש”ס), שמוכר כמי שמוביל מאבק לשמירה על זכותם של עצירים שלא להיאזק ואף מגיע לביקורות פתע בבתי משפט.

ח”כ משה ארבל (ש”ס) 🖼️ נחלת הכלל

בשאילתה כתב ארבל:

מדובר לכאורה בפגיעה חמורה שלא כדין בפרטיותם של אלפי אזרחים ישראלים ובפגיעה חמורה בחופש הביטוי בשל החשש לאפקט מצנן על הזכות להתבטא בחופשיות ברשת. כל זאת נעשה במחשכים, ללא היתר חוקי מפורש ומבלי שנערכה ביקורת פרלמנטרית מסודרת על מדיניות שמסתמנת כאחת האחראיות המרכזיות להפרת זכויות במדינת ישראל.

ח”כ ארבל שאל את השר אוחנה:

1) האם הפרסום נכון ומהי מדיניות המשטרה בנוגע למעקב אחר גלישה ברשת?
2) מכוח איזה חוק רשאית המשטרה לבצע פעילויות מעקב ברשת, מי במשטרה אחראי על הפעלת המדיניות ואישר אותה?
3) מהו היקף המעקב ברשת בשנה האחרונה והאם אושר ע”י הייעוץ המשפטי לממשלה?

על פי חוק, השר חייב להשיב על השאילתה תוך 21 יום.

עד שהמשטרה תאולץ להשיב ואולי אף להגביל את המעקב, ידיד סייברסייבר רן בר-זיק פרסם מדריך מפורט לגולשות כיצד להקשות על המשטרה לעקוב ולבצע מניפלציות על הגלישה (והמאזין דן פלג אימלק באמצעות מאפים).

לחמי IP, DNS ו-TOR 🖼️ דן פלג

טיפים נוספים לשמירה על פרטיות דיגיטלית אפשר למצוא בפרק “הפתרון למעקב בחסות הקורונה: קריפטופארטי” (ע02פ22).


משטרת ישראל מרגלת אחרי הגלישה שלנו באינטרנט. מזל שהיא כל כך גרועה בזה

כל הזמן מספרים לנו איזו דיסטופיה טכנולוגית יש בסין, שם הממשלה עוקבת אחרי כל צעד ושעל של האזרחים החיים בה, מנטרת ומסננת את התכנים שאותם מבקשים לצרוך משתמשי הרשת הסינית. צקצקנו, כי זה מה שאנחנו יודעים לעשות, וניפחנו את החזה עוד קצת, כי אנחנו נעלים יותר, ליברלים יותר, ולעולם לא נעשה את זה לעצמנו.

אחרי רצח שלושת הנערים היהודים בגדה המערבית אי אז בשנת 2014, קמו קולות בקרב קצונת המשטרה הישראלית הקוראים להגברת היכולת הטכנית לניטור משתמשים ברשת. הסיבות נעו בין קנאה בסמכויות הרחבות (מדי) של חבריהם בשירות הביטחון הכללי לבין ניסיון לתרץ שלל כשלונות מבצעיים בשל “העדר אמצעים”. חשבו, והעלו רעיון: בואו נכריח את כל ספקיות הרשת הישראליות להתקין סוס טרויאני בצורת שרת משטרתי דרכו ינותב המידע מהמשתמשים, וכך נוכל לשלוט בו, וכך גם בהם! גאוני, ווטסון, גאוני.

מחזיק מפתחות של ג’ינגג’ינג וצ’הצ’ה, קמעות חטיבת מעקב האינטרנט של רשות הבטחון הציבורית בשנז’ן, סין, למכירה באתר dgwlang888.b2b.hc360.com

למעשה, אין פה המון חידוש. בית המשפט הגבוה לצדק כבר נדרש לסוגיה הזו בעבר, כאשר האגודה לזכויות האזרח עתרה (בג”ץ 3809/08) נגד הקלות שבה מועברים נתוני תקשורת לידי שירות הבטחון הכללי ושאר מרעין בישין. המדינה השיבה לבג”צ כי אכן ישנם “נספחים ביטחוניים סודיים המסדירים העברת נתוני תקשורת מחברות התקשורת לשירות הביטחון הכללי”. השופטים בייניש, גרוניס, ריבלין, נאור, ארבל, חיות, ומלצר, לא חשבו שהטיעונים הטכניים שהעלתה האגודה לזכויות האזרח ראויים מספיק להתייחסות, והשאירו זאת כך.

זאת אומרת שנתוני התקשורת שלנו – התקשורת שעליה אנחנו משלמים כסף טוב מדי חודש לספקי טלפוניה, סלולר ואינטרנט – מועברים מזה שנים רבות לידי ארגוני ממשל ישראלים עם מעט מאוד פיקוח, אם בכלל. כל מה שביקשה המשטרה זה להצטרף למסיבה.

אבל מה בכל זאת שונה וחמור במיוחד כאן? בניגוד למידע שעובר כבר שנים לשב”כ מדי יום, המשטרה מבקשת לא רק לקרוא את המידע, אלא גם לחסום ולשנות אותו. אם נחזור לאנלוגיות הכלא החביבות עלינו, הדבר דומה לתא צפוף בו מוחזקים אסירים רבים, אשר מעוניינים לדעת מה קורה מחוצה לו. ליד החלון יושב אדם אשר מקבל את השאלות של האסירים, מביט בחלון, ועונה עליהן. למשל, אסיר אחר שואל את החלונאי: “מה מזג האוויר בחוץ?”, החלונאי משרבב את ראשו מבעד לסורגים, מביט היטב, מחזיר אותו פנימה, ועונה לשואל: “גשום”. 

המכשיר של המשטרה מחליף את החלונאי שלנו, כך שגם אם מזג האוויר בחוץ יהיה שמשי ובהיר, התשובה שיקבל השואל תתאים לנרטיב אותו מבקשת המשטרה להעביר באותו רגע, בלי קשר לעובדות. אם גשום והמשטרה מבקשת לומר שנעים וחמים, השואל יקבל תשובה “חמים ונעים”, ואם שמשי והמשטרה מבקשת שיושבי החדר יחשבו שגשום – החלונאי יענה “עזובת’ך, גשום, אין מה לחפש בחוץ”.

שוטר, שוטר, על מי אתה ראוטר?

המנגנון המשטרתי עובד בשתי תצורות, שתיהן חמורות, ואני חייב להודות שאינני מבין איך הדבר נופל במסגרת החוק: התצורה הראשונה היא ניתוב המידע של משתמש בודד, כך שכל האתרים שאליהם ינסה לגלוש ינותבו דרך השרת המשטרתי, כך שפעולותיו ברשת ירשמו, ושהמשטרה תוכל להתערב בתכנים שהוא או היא צורכים. למשל, פרטיותו של אדם המעורב במחאה נגד שחיתות השלטון תיפגע כאשר המשטרה תחשף להרגלי הגלישה שלו, ותחסום מבעדו לגשת לתכנים מסוימים אשר לא נראים ראויים בעיני חבר הכנסת מטעם תנועת הליכוד אשר משמש בתפקיד השר לבטחון פנים הממונה על המשטרה. נשמע בריא!

התצורה השניה אפילו מסוכנת יותר: המשטרה יכולה להתערב בתכנים המוגשים לכל מי שמבקש לגשת ליעד מסוים, בלי קשר לזהותו. למשל, בוקר אחד יתעורר פקיד אפרורי שיחליט שהגיע הזמן לנתב את כל מי שירצה לגשת לתכני הפודקאסט הפופולרי סייברסייבר, אשר חושף את מצבה העגום של הרשת הישראלית, לעמוד שיראה דומה מאוד, אך שתכניו יכתבו על ידי עשרת אלפים קופים מאולפים במרתפי מערך הסייבר, אשר מפיקים תכנים המהללים ומשבחים את עמידות הרשת ואת ביטחון המידע בה.

שושקה ויואב גלזנר בהפגנה נגד בנימין נתניהו 🖼️ גלזנר
לאן גולשים שושקה ויואב גלזנר מההפגנה נגד בנימין נתניהו? 🖼️ גלזנר

סיכון נוסף הוא סימון אזרחים המתעניינים בנושא מסוים, נניח השחיתות השלטונית המזעזעת הפושה בכל חלקה טובה (אם עוד נשארו כאלה) בשלטון הישראלי. כל מי שייגש לתכנים כאלה יסומן על ידי השלטונות, ותימנע ממנו גישה למשרות מסוימות, למכרזים מסוימים, לסיווג בטחוני, ובעתיד אפילו לדברים אחרים. דוגמה אחרת יכולה להיות שכל מי שיסומן בהפגנות נגד השחיתות (בין אם יעצר או פשוט יזוהה באמצעי זיהוי פנים בצילומים משם) – תחסם ממנו הגישה לרשתות חברתיות בשעות מסוימות או ביום שלפני הפגנה גדולה. ככה זה עובד בסין, פחות או יותר, ואתם יודעים מה אומרים על מיליארד סינים, נכון? הם לא תוהים. הם מצייתים.

החופש שהרשת מספקת לנו – או, אם נדייק,האשליה של החופש שהרשת מספרת לנו – הוא נדבך חשוב בחיים במדינה חופשית ודמוקרטית. מה שאנחנו שוכחים לפעמים זה שהחופש הזה ניתן לנו בזכות, ושהמדינה יכולה להחליט מחר להושיב ארגון בטחוני על השסתום ולמנוע מאיתנו גישה לתכנים מסוימים, לעוות את המציאות כך שנראה רק את מה שהיא מבקשת שנראה, ולעקוב אחרי הפעילות של כל אחד ואחת מאיתנו בצורה קריפית הדורסת את הפרטיות שלנו, ובעצם עשויה לשנות את הדרך שבה נצרוך את המשאב הזה. המחר הזה כבר איתנו לא מעט שנים, מסתבר.

סטטוסים משנות התשעים

עד כאן הבשורות הרעות, ואסור להקל ראש בעניין הזה. אבל מכיוון שאנחנו חיים בקולחוז טכנולוגי, בואו ננסה להפריד בין מה שהמשטרה *מבקשת* לעשות, לבין מה שהיא *יכולה* לעשות עם המערכת הזו. 

הרבה קרה בעולם מאז ישבו המוחות העצומים במשטרת ישראל ותכננו מערכת ניטור והתערבות במידע מסוג זה. דרך היישום של הניטור מתבססת על DNS, קרי, כל מי ש*מבקש* לגלוש לאתר מסוים, יועבר דרך שרתי המשטרה (עוד על מה זה DNS אפשר לקרוא כאן). אבל איך יודעים מי מבקש? מי ששואל את ספקית הרשת שלו לספק לו את כתובת ה-IP של שרת היעד. אז הדבר הראשון שיש לעשות זה להחליף את שרת ה-DNS בו אתם משתמשים למשהו אחר. ידידינו החביב רן בר-זיק כתב מדריך מצוין לעשות בדיוק את זה, ואם בטעות ובמקרה אתם עדיין משתמשים בשרת ה-DNS של ספקית הרשת שלכם, לכו ושנו זאת עכשיו. אנחנו נחכה.

גרפיטי של 8.8.8.8, ה-DNS החלופי שגוגל מספקים 🖼️ kaan sezyum
גרפיטי בטורקיה של 8.8.8.8, ה-DNS החלופי שגוגל מספקים 🖼️ kaan sezyum

חזרתם? טכנולוגיה חדשה (יחסית) שתמנע את התועלת במערכת החדשה נקראת DNSSEC, שכפי ששמה רומז, היא פשוט מערכת DNS מאובטח ומוצפן, מה שלא יאפשר לספקיות (או לכל מי שעומד בדרך) לדעת לאן אנחנו גולשים. האימוץ שלה ברחבי העולם עולה מדי שנה, ובעוד זמן לא רב בכלל היא תחליף את הטכנולוגיה המיושנת העומדת בבסיס מערכת הריגול המשטרתית הישראלית.

טכנולוגיה נוספת היא HTTP/2, שבניגוד לקודמתה מאפשרת להצפין לא רק את התוכן של התקשורת (כמו היום עם שימוש ב-HTTPS), אלא גם את ה-headers הכוללים את שם שרת היעד. נכון לדצמבר 2020, האימוץ של הטכנולוגיה הזו עומד על כמעט חצי (49.7%) מכלל האתרים ברשת, והנתון הזה רק עולה מדי חודש.

אבל גם אם אנחנו לא סומכים על הטכנולוגיות האלה (מכיוון שהן בשליטת היעדים שאליהם אנחנו פונים, ולא בשליטתנו), אפשר ומומלץ להשתמש ב-VPN. כתבתי בעבר על מה זה VPN, ובניגוד להרבה דברים אחרים, זה כן משהו שהייתי שוקל לשלם עליו, וזה מה שאני עושה. על ידי שימוש ב-VPN למשטרה, לפושעים, ולגופים אחרים, יהיה קשה משמעותית לנטר את פעולותינו ברשת. לא בלתי אפשרי, אבל יקר משמעותית. עוד חשוב לציין ש-VPN הוא לא פתרון אנונימיות, וחשוב להבין מה הוא מספק ומה הוא לא מספק לפני שהולכים לחטוף איזו תנומה על זרי הדפנה. צריך גם להיזהר מספקי VPN שמוסרים, מוכרים או דולפים את המידע שלנו לכל מיני גופים מפוקפקים כמו משטרת ישראל.

<חסות>

VPN זה חשוב, ו-ProtonVPN הוא שירות ה-VPN האהוב עלינו.

אם תיכנסו ל
כאן, או לכתובת המקוצרת Podcasti.co/vpn, על כל רכישה שלכם הבלוג והפודקאסט יקבלו כמה שקלים – דרך נחמדה להגיד לנו תודה.

<\חסות>

לסיכום, משטרת ישראל מכריחה את ספקי הרשת הישראלים להתקין מערכת שפוגעת בנו, באזרחים, ועושה את זה במחשכים. את השאלות החוקיות של הפעלת המערכת אשאיר למשפטנים ממני, אבל את תחושת חוסר הנוחות – כולנו מרגישים. בצד הנעים יותר – המערכת הזו מיושנת, עם יעילות מאוד מוטלת בספק, וניתן לעקוף אותה בקלות ותוך דקות ספורות.

כמה עולה לנו מערכת מטופשת ומיותרת כל כך? מי האדם בעל ההבנה הטכנית הלקויה אשר הציע אותה, ומי האדם בעל ההבנה הטכנית הלקויה עוד יותר אשר אימץ אותה כסטנדרט במדינת היהודים? נמשיך לעקוב. כי באמת רטוב בחוץ, אבל אל תאמינו לחלונאי שאומר לכם שזה גשם.

תגובת המשטרה לחשיפת “הארץ” וסייברסייבר